עולם הילדים

מקורות מים טבעיים

בישראל שלושה מקורות מים טבעיים עיקריים: הכינרת, אוויקפר החוף ואקוויפר ההר. הכינרת היא מקור מים עילי (אגם) והאקוויפרים הם מקורות מים תחתיים (מי תהום).

הכנרת

הכנרת ממוקמת בצפון מזרח מדינת ישראל. אורכו של האגם 21 ק"מ, רוחבו המרבי 12 ק"מ, ושטחו נע בין 168 קמ"ר (במפלס מירבי, כשהיא מלאה) ל- 158 קמ"ר (במפלס התחתון, כשהיא פחות מלאה).
כמות המים הכוללת בכנרת היא עצומה: 4.13 מיליארד מ"ק. אבל כמות המים שניתן לשאוב קטנה הרבה יותר, כי מותר לשאוב מים רק עד המפלס התחתון, (אם נשאב מהכנרת יותר מדי מים היא עלולה להפוך לאגם מלוח!).
מקורות המים הממלאים את הכנרת הם נהר הירדן העליון (תורם לאגם כ- 440 מיליון מ"ק בשנה בממוצע), הגשם שיורד על פני האגם (כ- 65 מיליון מ"ק בשנה), נחלים המתנקזים לאגם מרמת הגולן ומהגליל המזרחי (כ- 80 מיליון למ"ק בשנה) ומעיינות (30-40 מיליון מ"ק בשנה).
מהכנרת גם מתאדים הרבה מאד מים. ההתאדות השנתית הממוצעת מהאגם מסתכמת בכ-230 מיליון מ"ק, שהם יותר משליש מהמים שנכנסים אליה.
בסך הכל מספקת לנו הכינרת בערך שליש מאספקת המים הטבעיים במדינה.

אקוויפר החוף

אקוויפר החוף הוא מאגר מי תהום המשתרע מתחת לפני הקרקע במישור החוף בישראל, מהכרמל בצפון ועד חבל עזה בדרום, ולרוחב רצועה הנמשכת מקו החוף במערב ועד 7-20 ק"מ מזרחה. האקוויפר הוא למעשה רצועה של סלעי חול וכורכר האוגרים בתוכם מים (כמו ספוג). בכל שנה מחלחלים לאקוויפר החוף מים בכמות של כ-250 מיליון מ"ק, המגיעים בעיקר ממי הגשמים שיורדים מעל שטחו, ובכל שנה נשאבים ממנו מים בערך בכמות הזאת (ולפעמים קצת יותר), במאות קידוחים הפרוסים בכל שטחו. גם לאקוויפר החוף יש מפלס תחתון שאסור לעבור, אחרת עלולים לחדור אליו מי ים מלוחים ולהמליח את כולו.

אקוויפר ההר

אקוויפר ההר (הנקרא גם אגן ירקון-תנינים) הוא מאגר מי תהום המשתרע בין רכס הרי יהודה ושומרון במזרח לחוף הים התיכון במערב, ובין עמק יזרעאל והכרמל בצפון לסיני בדרום. בחלקו המערבי מונח האקוויפר מתחת לאקוויפר החוף, ומופרד ממנו על ידי סלעים אטימים. מי התהום באקוויפר מגיעים אליו ממי גשמים היורדים בשומרון וביהודה ומחלחלים לקרקע. בשנה ממוצעת מחלחלים אליו כ-355 מיליון מ"ק. השאיבה מהאקוויפר נעה בין 304 ל-484 מיליון מ"ק לשנה, שנשאבים במאות קידוחים הפרושים לרגלי שדרת ההר המרכזית וכמו אקוויפר החוף והכינרת, גם לאקוויפר ההר יש מפלס תחתון שאסור לעבור.

גשמים בישראל

עונת הגשמים באזורנו נמשכת כחצי שנה, מאוקטובר עד אפריל. רוב הגשם (כ-75%) יורד במשך שלושה חודשים, שהם דצמבר, ינואר ופברואר. באזור החוף הגשם מקדים מעט לרדת: מחצית מכמות הגשמים יורדת עד 31 לדצמבר. באזור פנים הארץ (ירושלים למשל) יורדת מחצית מכמות הגשמים רק לקראת סוף חודש ינואר.

כמות הגשם השנתית

כמות הגשם השנתית הממוצעת (כלומר בשנה רגילה, לא גשומה במיוחד ולא שחונה) משתנה מאזור לאזור. היא פוחתת מצפון לדרום: בצפון יורד יותר גשם - 800-900 מ"מ בשנה ממוצעת, במרכז קצת פחות - 500-600 מ"מ, ובאזור אילת מעט מאד - רק כ25 מ"מ בשנה; כמות הגשמים פוחתת גם ממערב למזרח: במישור החוף יורדים כ-600 מ"מ בשנה ואילו בבקעת הירדן יורדים רק כ-100 מ"מ בשנה; והיא פוחתת במקומות נמוכים לעומת מקומות גבוהים: בהרים יורד יותר גשם מאשר בבקעה ובעמק.
כמויות הגשמים משתנות מאד משנה לשנה. בשנה ברוכת גשמים יכולים לרדת במרכז הארץ כ-1000 מ"מ (כפליים מהממוצע) ובשנה שחונה רק כ-250 מ"מ (מחצית מהממוצע).
מספר ימי הגשם (ימים בהם יורד גשם) פוחת גם הוא מצפון לדרום: כ- 60-70 ימי גשם בשנה בצפון הארץ, וכ- 40-60 במרכזה. למעשה, ברוב ימי החורף בארץ לא יורדים גשמים.

כמה מים יורדים מהשמיים?

בשנה ממוצעת בישראל יורדים גשמים בכמות של כ- 7 מיליארד מ"ק (מ"ק אחד שווה 1000 ליטר). אבל מתוך הכמות הזאת פחות משליש נאסף במאגרי המים העיליים (אגמים) והתחתיים (מי תהום). רוב המים (כ-70%) מתאדים או נספגים בצמחייה, רבע מהכמות מחלחלת למי התהום, והשאר (חלק קטן מאד – רק 5%) זורם בנחלים.

מקור: 

• אתר רשות המים